אמת סולימאן לעכו העתיקה
מידע אודות אמות מים נוספות לעכו קרא כאן
אמת המים (אקוודוקט) הנראית כיום ממזרח לכביש עכו-נהרייה הוקמה על מנת לספק מים לעכו העות'מאנית. היא הוקמה כפרוייקט ציבורי על אדמות מדינה במעמד מירי.
היא נבנתה על ידי סולימאן פחה בשנים 1814- 1815. תחילתה במעיינות כברי בגובה כ- 70 מטר מעל פני הים ואורכה הכולל כ- 14 ק"מ. לפיכך, שיפוע האמה הוא כ- 0.5% ובמילים אחרות הנמכה של 5 מטרים לכל ק"מ, כנראה בשרטוט הסכמתי להלן.
בחלקה הארוך היתה זו תעלת מים פתוחה המונחת על קשתות גבוהות (1 בשרטוט). כך למשל, גובה האמה מעל נחל יסף הוא כ- 12.50 מטר, ולפי מפקח העתיקות מח'ולי היתה בגובה 15 מטרים מעל ואדי מג'נונה בחצותו את הכפר מזרעה. בקטעים קרובים לפני הקרקע התעלה היתה מקורה באבן למניעת חדירת לכלוך למערכת.
כשני ק"מ לפני עכו האמה הוכנסה לצינורות מקבילים שנמתחו מתחת לפני הקרקע. כל אחד משני הצינורות היה בנוי מחוליות חרס. בקצה אחד היתה מגרעת (נקבה) ובקצה הנגדי היתה בליטה (זכר) באופן שאיפשר חיבור החוליות זו לזו. נקבעו שני צינורות על מנת לקדם מקרים של תקלות כגון שבר, סתימה או דליפה באחד מהם.
האטימה בין החוליות ובתוך חלל הצינור בוצעה על ידי ציפוי בחומר מליטה חרסיתי. במבואות העיר נבנו מגדלי מים (בטורקית: סוטראזי, בערבית: טאלעה) שפעלו לפי חוק כלים שלובים באמצעות סיפון (נקרא לעיתים גיחון) ובראש כל מגדל בריכה פתוחה.
מטרות הקמת המגדלים והבריכות היו:
(1) לספק מים למקומות הגבוהים בעיר מבלי להפחית בלחץ המים.
(2) לשמש כ"שסתומי אויר" במטרה למנוע הלם לחץ כתוצאה הפסקה פתאומית בזרימה.
(3) לאפשר הוצאת מים במקומות אחדים לאורך האמה לצורכי השקיה מבלי להפחית בלחץ המים.
(4) לאפשר שיקוע של לכלוך מוצק בתחתית הבריכה.
(5) לאפשר איתור יעיל של סתימה בקטע מסוים של הצינור.
בתוך כל מגדל היה חלל צר ובו שקעים שבעזרתם ניתן היה לטפס אל הבריכה בראש המגדל לצורכי תחזוקה שוטפת.
המגדלים, הניצבים על תילם עד היום, הם (מצפון לדרום):
1. מגלש אל-בהג'א – זהו מגלש בתחום מוסד "מנוף" (2 בשרטוט). כאן מסתיים הקטע הארוך בו מונחת תעלת האמה על גבי קשתות מעל לפני הקרקע, ומכאן היא יורדת בשיפוע אל תוך שני צינורות של חוליות חרס, הנמתחים ברציפות עד מקום כניסת האמה בחומת ג'זאר. צינורות החרס נראים לרגלי המגלש, סמוך לפני הקרקע. בשנת 1860 או בסמוך לה הוסיפו הטורקים לקטע זה צינור חוליות-אבן, משום שלא היה די בהספקם של שני צינורות החרס. מידות חוליה אופיינית היו כ- 60 ס"מ אורך ו- 35 ס"מ רוחב וכ- 35 ס"מ גובה.
שם נוסף של מגדל זה הינו טלע אל בילאני (מין של עשב קוצני שגדל בסביבה וממנו היו מייצרים מטאטאים).
2. מגדל אל-אעוג'י (המפותל) – מגדל גיחון זה נמצא כ- 530 מטר דרומית למגדל אל בהג'א (3 בשרטוט). הוא נקרא כך, משום שלידו מתעקלת האמה לדרום מערב לאזימוט 230 (ליד הכניסה הדרומית למכללת הגליל המערבי). צינורות האמה הגיעו עד מגדל זה, שנבנה כגשר כדי לאפשר לדרך הראשית – "טאריק אל ביירות"(דרך חיפה – ביירות) או בשמה האחר "טאריק סולימאן פאשה" – לחצות את תוואי אמת המים. במגדל נראה חור בקיר האבן, דרכו הוצאו מים להשקייה של שדות הפחה בשטחי מנשייה. בחזית הדרום מזרחית של המגדל קבועות שתי מסגרות-אבן דקורטיביות: הפתח התחתון תוכנן כפתח כניסה לתוך המגדל במטרה לנקות את הבריכה בראשו, ולפני שנים אחדות נאטם באבנים. המסגרת העליונה שימשה לטבלת הקדשה.
בדצמבר 2013 בוצעו עבודות לשיקום ושימור הקיר והמגדל.
מראה מגדל אל-עאוג'י והאמה, ככל הנראה בראשית המאה ה-20. משמאל נראים רועים ובהמותיהם ליד השוקת, ומתחת למגדל נראית הדרך הקדומה לצור וביירות
מקור: Keystone-Mast Collection בתוך ארכיון רשות העתיקות
מגדל הסיפון אל-אעוג'י. הפתח התחתון שימש לכניסה לחלל
הפנימי של המגדל למטרת נקיון הבריכה בראש המגדל
החלל הפנימי במגדל אל אעוג'י. בשני קירות נגדיים של חלל
האורך בעמוד מופיעות מגרעות המאפשרות טיפוס עד ראש המגדל
3. מגדל אל-אימאם – מגדל גיחון זה נמצא כ- 490 מטר דרומית-מערבית למגדל אל-אעוג'י בשכונת וולפסון בכניסה לעיר (4 בשרטוט). משפחת אל אימאם היתה גרה כאן בבית אבן עד סוף שנות ה- 50.
4. מגדל באב עכא – מגדל גיחון זה נמצא כ- 560 מטר מדרום-מערב למגדל אל-אימאם, ברחוב דוד נוי ליד משרדי המועצה הדתית (5 בשרטוט). כאן רואים את מבנה בריכת המים בראש המגדל ואת החלל בתוך המגדל שנבנה לצרכי תחזוקה, שכיום אטום בבטון. שם נוסף למגדל זה הנו דוּרִייֶה אל אדרא (הבתולה).
5. מגדל חומת הנגד – כ- 480 מטר מדרום מערב למגדל הקודם ניצב מגדל נמוך על חומת הנגד הצפונית של חומת ג'זאר, כלומר מצפון לחפיר הצפוני (6 בשרטוט). בתחתית חומת הנגד הצפונית, בקיר הפונה לתוך החפיר, נראה סביל אשר סיפק מים לחיילים בחפיר החיצוני (7 בשרטוט). הצינור היורד ממגדל זה נכנס אל מתחת לחפיר החיצוני של חומת ג'זאר, וחצה חומה זו – שכבר היתה קיימת – דרך הפתח הנראה בפינת מגדל הפנה הצפון מזרחי.
6. מגדל חומת ג'זאר – בקיר הפנימי של החומה, בצידי הגומחה הגדולה, הועלו המים בסיפון נוסף אל חומת ג'זאר. מכאן ירדו הצינורות אל החפיר שבין שתי החומות (7, 8 ו- 9 בשרטוט) וזרמו לאורך כ 40 מטרים, ממזרח למערב, בצינור המורכב מחוליות אבן, מתחת לפני הקרקע – אל מגדל חומת דאהר אל עומר (10 בשרטוט). בתחתית הגומחה הגדולה נבנתה בריכה בנפח של ארבעה מ"ק בקירוב. החור אשר בגג הגומחה (המכוסה בדלת ברזל על פני החומה) איפשר לחיילים שעל החומה להעלות מים לצרכיהם.
7. מגדל חומת דאהר אל עומר – צינור מחוליות אבן, שהתווסף לחומה זו, עולה אל בריכה שנפחה כשני מ"ק, ומכאן יורדים שני צינורות חרס, שאחד מהם נראה מתחת לחלון בצד הפנימי של החומה, לכיוון העיר.
בתמונה מימין: מן התעלה, הנראית בתחתית התמונה, עולה צינור עד החלון בצד החיצוני של חומת דאהר אל עומר. משמאל: הצינור היורד מן החלון בצד הפנימי של חומה זו, אל תוך העיר
ממגדל כניסת האמה בחומה דאהר נראה מגלש הפונה דרומה (9 בשרטוט) וממנו נמתחת תעלה נוספת עד הסביל בקצהו המזרחי של שוק אל-אביאד. מכאן ממשיך צינור תת-קרקעי אל הסביל המפואר הנמצא בכניסה למסגד אל-ג'זאר ואל כ- 30 סבילים נוספים ברחבי העיר העתיקה (11 בשרטוט).
בכל מגדלי הסיפון היה החור בסמוך לבסיס המגדל, שניתן היה לאטום לפי הצורך, וממנו יצאו מים לצורך השקיית הבוסתנים הסמוכים למגדל זה.
למעלה: חוליית אבן באמת המים – צד נקבה
למעלה: חוליית אבן באמת המים – צד זכר
למעלה: חומר מליטה לאטימת החיבור בין חוליות החרס של אמת המים
מצפון לבריכת כניסת האמה בחומת דאהר יש בורג' בחומת ג'זאר הצפונית (בורג' אל-גידיש). הבריטים חפרו במרכז הבורג' שני בורות מים גדולים בעומק של 5-4 מטר כל אחד: שטחו של הבור הדרומי כ- 77 מ"ר ושל הבור הצפוני כ- 140 מ"ר ולפיכך נפחם הכולל מוערך בכ- 1000 מטר מעוקב. בפינה הדרום-מערבית של הבור הדרומי נראה מקום המשאבה. תפקידה היה לשאוב מים מבריכת כניסת האמה בחומת דאהר אל הבורות הבריטים, ומהם הופנו המים לעיר המנדטורית שמחוץ לחומות.
במקומות אחדים לאורך האמה נבנו בריכות אגירה גדולות שהוזנו ממימי האמה. כך, למשל, הבריכה הצמודה לאמה ליד "בית הקולונל" במזרעה, או הבריכה הצמודה לאמה ליד ארמונו המפואר של סולימאן פחה בשטח מוסד "עתידות" במזרח עכו. הארמון מופיע בתמונה הבאה:
כפי שנראה במפה להלן, תעלת האמה מבצעת איגוף גדול באגפו המערבי של הגן הבהאי ולא חוצה אותו בתוואי ישר. זאת, כדי להמנע מחפירת תעלה עמוקה בגבעה (המתונה מאוד) של הגן עצמו. בתוואי העוקף האמה יורדת במתינות לאורך קו גובה, כשהיא בולטת אך מעט מעל מפלס הקרקע.
קטע מוגדל ממפת MANSELL משנת 1862 (ראה תפריט מפות).
המפה באדיבות אוסף דיכטר באוניברסיטת
חיפה ומנהל שימור ברשות העתיקות.
מאז הקמתה על ידי סולימאן פחה ועד היום התמוטטו קטעים אחדים ממנה ונעשו בה שיפוצים. ההרס באמה נגרם בגלל: שקיעת יסודות העמודים; שיטפונות; עשבי בר, שיחים ועצי תאנה שצמחו בין האבנים, דליפות מן התעלה שעודדו שימוש חקלאי באדמה עד מרגלות העמודים.
מח'ולי, מפקח העתיקות, דיווח על הרס והתמוטטות בשנים 1935 ו 1940 וכן על בניית קירות-תמך במקומות שונים לאורך האמה. כך, למשל, מח'ולי דיווח על התמוטטות האמה מעל הואדי החוצה את סומרייה (עד 1948 הכפר הערבי סמארייה), כיום בקרבת מתחם המועצה האזורית מטה אשר. במפת ה P.E.F משנת 1876 מופיע ואדי בשם JIDDIN סמוך מאוד לכפר סמרייה.
התמונות הבאות ממחישות זאת: 1. הסיפון במטעי קיבוץ שמרת. כאן התמוטטו הקשתות הגבוהות ובמקומן נבנה סיפון. מאוחר יותר שוקמו אותן קשתות והמים חזרו לזרום בתעלה גבוהה על פני הקשתות.
2. בניסיון שיקום אחר נבנתה, כנראה על ידי הבריטים, תעלת בטון על גבי הקשתות אך גם היא נשברה והתמוטטה.
3. בחורף 1945/46 היו שטפונות עזים בגליל המערבי. הזרימות החזקות בנחל בית-העמק (ואדי מג'נונה) בתחומי הכפר מזרעה גרמו ב 1 בדצמבר 1945 להתמוטטות הקשתות לאורך 60 מטר. באותן שנים לא היה לעכו העתיקה והמנדטורית מקור מים חלופי (שנועד לאגור מים לתקופת הקיץ) והבריטים נאלצו למצוא פתרונות דחופים וחלופיים למצב. נשקלו אז אפשרויות אחדות:
1. לבנות צינור בקוטר 33 ס"מ מכברי לעכו.
2. לספק מים מבורות מקומיים והחקלאים ממזרעה ודרומה יחזרו לשיטות השקייה מסורתיות.
3. לבנות סיפון שיגשר על הקטע החסר. הם בחרו בפתרון זה, אך כיוון שלא יכלו להשיג צינור בקוטר 25 ס"מ ובאורך 215 מטר, (שספיקתו הוערכה ב 73 מ"ק לשעה) הוצע להשתמש בארבעה צינורות בקוטר 15 ס"מ כל אחד. לא ידוע אם בזמן כלשהו אכן בוצעה חלופה זו. על כל פנים, בשנים שלפני 1948 בנו הבריטים שתי בריכות בטון קטנות משני צידי הקטע ההרוס ואותן חיברו באמצעות צינור-סיפון מתכת בקוטר "18.5 (כ 47 ס"מ). סיפון מתכת נוסף נמצא גם במעבר הכביש מתחת לאמה ליד מוסד "מנוף".
הרס תעלת האמה מעל ואדי מג'נונה, בעקבות השטפון ב 1.12.1945
התמונה באדיבות מר אנדריאס מאייר, כפר ורדים.
סיפון הברזל שהקימו הבריטים במקום הקטע
ההרוס של האמה מעל ואדי מג'נונה (בכפר מזרעה)
השימוש באמת סולימאן על ידי חקלאי הסביבה
אחת הסברות בקשר לשינוי תואי האמה של סולימאן לעומת התוואי של אמת אל ג'זאר, נוגעת לשימוש במים על ידי חקלאים ששדותיהם נמתחו לאורך האמה. אמת סולימאן נבנתה מערבה יותר, על הגבעות שבין קיבוץ עברון לקיבוץ לוחמי הגטאות, במטרה להשקות את שדות האחוזות הפרטיות במזרעה ובאל-בהג'י. היה אדם ממונה על החלוקה שקיבל את שכרו מן הפחה.
מי הם, איפוא, שנהנו מהמים לאורך האמה?:
א. ערביי הכפרים מזרעה ואל בהג'ה זכו למי שתיה חינם אך לשטחים שלהם לא הוקצו מים והם נשארו שטחי בעל.
ב. תעלה מיוחדת נמתחה דרך אחד מקירות-התמך אל הפרדס של עבדאללה פחה.
ג. בחלוקת מימי ההשקיה לפי מחזור של 8 יממות בני 24 שעות (יחידת זמן השקייה של 24 שעות נקראת "עאדל") נהנו בעלי האחוזות הבאים:
* משפחת בידון עבור טחנות הקמח שלה בנחל כזיב ואדמותיה באזור אל-בהג'י -ארבעה ימים.
* בוסתני הוואקף ליד מזרעה – שני ימים.
* בוסתני המשפחות קוותלי ובאדר – יום אחד.
* שדות עקילי אגא והמופתי – יום אחד.
הערות
1. על פי D.Bersche ׁ(אספקת המים לעכו, אנגלית) קשתות האמה הגיעו עד המגדל בראש חומת הנגד של חומת ג'זאר (מס 6 בשרטוט לעיל) וממנו ירדו אל החפיר.
